[פתיח]
אז (אז) להתראות (להתראות), לונדון (לונדון)
אז (אז) להתראות (להתראות), לונדון (לונדון)
אז (אז) להתראות (להתראות), לונדון (לונדון)

['בית א]
ראיתי בעיני אורות פיות בערפל
נשארתי רגועה ונשאתי את משקל הקרע
משכתי אותו חזק יותר בכל פעם שהוא התרחק
עמוד השדרה שלי נשבר מנשיאתנו במעלה הגבעה
רטוב דרך בגדי, עצמות עייפות תפסו את הצמרמורת
הפסקתי לנסות להצחיק אותו, הפסקתי לנסות לפרוץ את הכספת

[פזמון]
חושבת, "כמה עצב חשבת שיש בי
"?חשבת שיש בי
אה, הטרגדיה
להתראות, לונדון
תמצא מישהו

['בית ב]
לא בחרתי להיות האדם המוזר שלך
הקמתי את המועדון שהיא שמעה עליו דברים נהדרים
עזבתי את כל מה שהכרתי, אתה השארת אותי בבית ליד הית
הפסקתי החייאה, אחרי הכל, אין בזה טעם
הרוח נעלמה, לעולם לא נגיע להסכמה
ואני כועסת שנתת לי לתת לך את כל הנעורים שלי בחינם
[פזמון]
כל כך הרבה זמן, לונדון
תפרים נפרמים
שני קברים, אקדח אחד
אני אמצא מישהו

[גשר]
ואתה אומר שנטשתי את הספינה
אבל אני טבעתי איתה
האחיזה הלבנה שלי נאבקת למות
אוחזת חזק בטינה השקטה שלך
והחברים שלי אמרו שזה לא נכון לפחד
בכל יום של רומן אהבה
כל נשימה מרגישה כמו אוויר נדיר
כשאתה לא בטוח אם הוא רוצה להיות שם

[פזמון]
אז כמה עצב חשבת שיש בי
חשבת שיש בי?
כמה טרגדיה?
עד כמה חשבת
?שאשקע לפני שאתפוצץ
?לפני שאאלץ לצאת להיות חופשייה

['בית ג]
?נשבעת שאהבת אותי, אבל איפה היו הרמזים
מתתי על המזבח, מחכה להוכחה
הקרבת אותנו לאלים של הימים הכי כחולים שלך
ואני רק עכשיו מחזירה צבע לפנים שלי
אני פשוט כועסת כי אהבתי את המקום הזה
[פזמון]
אז (אז) להתראות (להתראות), לונדון (לונדון)
היה (היה) רגע (רגע) של שמש חמה
אבל אני (אני) לא (לא) האחת (האחת)
אז (אז) להתראות (להתראות), לונדון (לונדון)
תפרים (תפרים) נפרמים (נפרמים)
שני (שני) קברים (קברים) אקדח אחד (אחד)
אתה (אתה) תמצא (תמצא) מישהו (מישהו)